אמדוקס (ישראל) בע"מ ואח' נ' בר עקיבא ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 23.4.11.

ביום 23.4.11 ארעה תאונת דרכים בין רכב התובעת, הנהג ברכב התובעת היה מר שלגי נטע, לבין רכב הנתבע 2, הנהגת ברכב הנתבע 2 היתה הנתבעת 1.

כל אחד מהצדדים טוען שעל הצד השני לשלם עבור הנזקים שנגרמו לרכבו בשל נהיגה רשלנית של נהג הרכב האחר.

עדויות הנהגים

מטעם התובעת העיד מר נטע שלגי.

לגרסתו, הוא נסע ברחוב אבן גבירול בנתיב הימני מתוך שני הנתיבים, הכביש היה פקוק, הוא ראה את רכב הנתבעים עומד לפניו, מתכוון להיכנס לחניה ברברס, שהיתה בצידו הימני של הכביש, כאשר ניסה לעקוף אותו ולפנות שמאלה החלה הנתבעת 2 בנסיעה לאחור על מנת להיכנס לחניה ופגעה ברכבו.

"זה היה לפני שנתיים וחצי, אני זוכר שהיינו ברחוב אבן גבירול, היה פקק, הייתי בטור הימני מתוך 2 טורי מכוניות. ראיתי שהיה מקום חניה מצד ימין, בעצם נסעתי אחרי המכונית הפוגעת. מדגים, נסעתי פה והיא רצתה לעשות חניה, ניסיתי אותו זמן לקחת שמאלה, היא נסעה אחורנית, באותו הזמן פניתי שמאלה, היה שם טור והרבה רעש וצפצפתי פעם פעמיים ונכנסה, זהו מכה קטנה. נסעה רברס."

(ראה פרוטוקול עמ' 1 ש' 11-15)

מנגד, טוענת הנתבעת 1 הגב' נעמה בר עקיבא שהיא עצרה בנתיב הימני ברחוב אבן גבירול על מנת לחנות, אך לא הייתה בטוחה שמותר לה לחנות במקום, ולכן חברה שלה ירדה לבדוק האם מותר לה לחנות, וכאשר חברה שלה אישרה שהדבר מותר, הסתכלה במראה ראתה שפנוי, נסעה לאחור ואז שמעה את הפגיעה.

"רציתי לחנות ברחוב אבן גבירול, זה רחוב של 3 נתיבים, אחד של חניה ועוד שנים, עמדתי בנתיב האמצעי, מדגימה. עמדתי בצמוד לרכב חונה, לא הייתי בטוחה אם היה מותר לחנות, חברה שלי ירדה לבדוק, כשאישרה לי הסתכלתי במראה, ראיתי פנוי והתחלתי לבצע חניה ברברס, עד ששמעתי בום. הוא לא היה מאחורי. הרחוב לא היה פקוק, הנתיב הזה היה פנוי לחלוטין."

(ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 18-22).

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצאת לקבל את התביעה העיקרית ולדחות את התביעה שכנגד, והכל מהנימוקים להלן:

1.הנתבעים בתביעה שכנגד, טוענים כי בשל נהיגה רשלנית של נהג התובעת נגרם לרכבם נזק כאשר רכב התובעת פגע בהם מאחור. לטענה זו אין כל הגיון או ביסוס בעדויות הנהגים.

הנתבעת 1 טוענת כי נסעה נסיעה לאחור על מנת להיכנס לחניה "עד ששמעה בום", כלומר היא כלל לא ראתה את רכבה של התובעת, כאשר הסתכלה לאחור במראה, אך בכל זאת כאשר נסעה לאחור פגעה בו.

הנתבעת 1 השיבה לשאלת ביהמ"ש שיכול להיות שהיא ניתקה קשר עין לשניה אחת כדי להסתכל שהיא לא נוגעת ברכב החונה.

"שאלת ביהמ"ש: במהלך כל נסיעתה רברס צריך להסתכל שהדרך פנויה.

ת. לא שניתקתי קשר עין. יכול להיות שניתקתי קשר עין לראות אם לא נגעתי ברכב החונה."

(ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 22-23).